החלטה בתיק ת"א 48756-07-12

לפני בקשה למתן סעד זמני במסגרתו יורה בית המשפט כי המשיבים או מי מהם יהיו מנועים מלשלוח מכתבים/דרישות/פניות ללקוחות המבקשת בתחום הדגים בדרישה לקבלת כספים בגין סחורה שסופקה קודם ליום 20.2.2012 וזאת עד להכרעה בתביעה.

המשיבים התנגדו.

דין הבקשה להידחות.

אני מודעת היטב, נוכח היקף הדיונים, הבקשות, התגובות, התשובות וההודעות הרבות מטעם כל הצדדים, כי היקף המחלוקות בין הצדדים, אך הולך ומתרחב וחורג במידה רבה מזה המונח בפני כעת.

בדיון האחרון שהתקיים באולמי, עלה כי הצדדים, או מי מהם, שוקלים צעדיהם באשר לפתיחתם של הליכים נוספים. שמורה לצדדים הזכות לפעול בהתאם לשיקול דעתם בעניין זה.

עם זאת, המחלוקות בין הצדדים בתיק שבפני, הוגדרו במסגרת כתבי הטענות הנוכחים, ובמיוחד כתב תביעתה של התובעת.

אני מודעת לכך שהרקע לתביעה שבפני הינה חתימת הצדדים על הסדר פשרה ביום 20.2.2012 במסגרתו, בין היתר, פוצלה פעילותם של הצדדים ו/או מי מטעמם.

כן אני מודעת לכך שהתובעת עתרה לאכיפתו של ההסכם. ואולם, עיון בכתב התביעה של התובעת מלמדת כי התובעת עותרת למתן סעדים מאוד מוגדרים, כאשר כל שנותר מהם, נכון למועד היום, הוא תשלום יתרת חוב בסך של 125,000 ש"ח, תשלום פיצויים בהיקף של 80,000 ש"ח וכן פסיקת הוצאות (ביחס לכלל הסעדים שנתבקשו עם הגשת התביעה) והכל כמפורט באותו כתב טענות.

המחלוקת בין הצדדים לעניין הגורם אשר אמור לקבל את ההכנסות ביחס להזמנות שסופקו קודם ולאחר מועד חתימת הסכם הפשרה, אינה, נכון להיום, חלק מן הפלוגתאות המונחות לדיון בתיק זה.

ויודגש, נכון למועד היום , לא עומדת לבחינתי בקשה לתיקון כתב טענות, ולמיטב ידיעתי, אף לא הוגשו תביעות נוספות, על ידי מי מן הצדדים (לא כל שכן אוחדו בפני).

אני מוצאת להפנות את הצדדים להחלטותיי הקודמות לעניין הסעדים הזמניים בתיק זה, אשר עיקרן טוב גם להחלטתי זו. בבואו של בית המשפט לב שאלת מתן סעד זמני הוא נדרש לבחינתן של שלוש שאלות מרכזיות: סיכויי ההליך, מאזן הנוחות ושאלת תום הלב.

כאמור, לכאורה לסיכויי ההליך בתיק שבפני,  אין קשר ישיר לסעד המבוקש בצו הזמני. גם מקום בו תתקבל, ככל שתתקבל, מלוא תביעתה של התובעת, לא יהא בכך בהכרח כדי להשליך על שאלת זכותם של המשיבים למשלוח אותם מכתבים או לקבלת אותה תמורה בגין פעילות הדגים.

גם כתב ההגנה, אינו כולל לכאורה כל התייחסות לסוגיה זו של כספים הנוגעים לפעילות הדגים.

באשר למאזן הנוחות-

צודקים המשיבים בטענתם כי הסעד הזמני הוא החריג, וכי דרך המלך הינה מתן סעד עם סיומו של הליך, ובכפוף להוכחת טענות בעלי הדין.

הצורך בסעד הזמני, או ההצדקה לתתו נובעת מההכרה בקיומם של מקרים בהם נדרשת התערבות בית המשפט לצורך הותרת המצב העובדתי על כנו, מניעת הכשלת ניהול ההליך, ואיון יכולתו של התובע לקבל את הסעד המבוקש מקום בו לא יינתן סעד ארעי.

נוכח מהות התביעה המונחת בפני כיום, אין במתן הסעד כי לשרת מטרות אלו, ומכאן כי מאזן הנוחות, אינו נוטה לכיוונה של המבקשת.

הגם ששני הצדדים, במסגרת כתבי הטענות שבפני, טוענים כי ההסכם מיום 20.2.2012 תקף והגם שהסעד הנוסף המבוקש עניינו דרך התנהלות הצדדים ביחס למימושו של אותו הסכם, אין בכך כדי להכשיר מתן הסעד שעה שאין בינו לבין התביעה קשר של ממש.

ויובהר, שמורות לשני הצדדים טענותיהם כמפורט בבקשה, בתגובה, בתשובה ובבקשה לסילוק התשובה, אלא שמקומן, נכון למועד היום, אינו בהליך בפני.